סוגי בולמים וכיצד להתאים אותם לרוכב – מדריך מקוצר וקצת עובדות.

האם הבולמים שלכם מכוונים כך שהם מתפקדים בהתאם לאופי הרכיבה שלכם?
עבור הרבה מאוד רוכבים ורוכבות התשובה אינה ברורה כלל. כדי שהתשובה תהיה ברורה יותר, יש להבין מספר דברים בסיסיים. בולמי הזעזועים באופנינו נועדו לשכך את הכוחות המופעלים על האופניים וכתוצאה ישירה לספק לנו רכיבה נוחה ואחיזה משופרת בקרקע. מאחר ובצמד שמורכב מרוכב\ת ואופניים, משקל הרוכב הינו החלק הארי, יש לכוון את הבולמים עבור כל רוכב בצורה אישית.

על כיוון הבולמים משפיעים מאוד גם סיגנון הרכיבה, סוג השילדה וצורת המתלה. כדי להעריך את כיוון הבולמים נשאל שתי שאלות בסיסיות, כמה שוקע הבולם כאשר אנו יושבים על האופניים במנוחה? כמה ממהלך הבולם מנוצל ברכיבה?

בולם שמכוון בהתאם לסגנון הרכיבה של רוכב ספציפי, ישקע בין 20% ל-33% ממהלכו, וינצל את מלוא המהלך שלו לפחות פעם אחת ברכיבה שמשקפת את הגבול העליון של אותו רוכב. כדי לכוון את הבולמים נכון, עלינו להכיר את אפשרויות הכיוון שלהם. כמובן שלא בכל בולם יש את כל האפשרויות. חשוב להכיר את הכיוונים הקיימים ואת ההשפעה של כל אחד מהם על התנהגות הבולם.

• Preload – עומס התחלתי – האפשרות להפעיל על הקפיץ כוח אשר יכווץ אותו קצת מראש ויגרום לו להיות קשיח יותר.
• Rebound – שיכוך החזרה – האפשרות לרסן את מהירות החזרה של הקפיץ ממצב מכווץ למצב פתוח.
• Compression – שיכוך כיווץ – האפשרות לרסן את מהירות הסגירה של הקפיץ ממצב פתוח למצב מכווץ.
• Positive Air Chamber – תא אויר חיובי – משמש כקפיץ לפתיחת הבולם.
• Negative Air Chamber – תא אויר שלילי – משמש כקפיץ נגדי לריכוך תחילת המהלך של הבולם או לכיווצו.
• Stable Platform – פלטפורמה יציבה – מנגנון אשר מתנגד לתנועת המתלה בתחילת מהלכו ומפחיתה נדנוד בזמן דיווש.
• Bottom Out Control – מנגנון השולט על התקשחות הבולם בסוף מהלכו כדי למנוע את סגירת הבולם בחוזקה בסוף מהלכו.

יש בולמים שמוסיפים ומחלקים את שיכוך הכיווץ והריבאונד לתת כיוונים נוספים וכך מאפשרים לכייל את הבולם בדיוק רב אף יותר, לא נדון פה בתוספות אלו.

כיוון SAG – שקיעה במנוחה.
כדי להתחיל בכיוון בולם, אם זה קידמי או אחורי, יש להקפיד שכל מנגנוני הריסון יהיו פתוחים לגמרי. Preload, Rebound ו Compression יהיו פתוחים לגמרי, Stable Pplatform ו Bottom Out מבוטלים עד כמה שאפשר. לרוב על בולמים אחורים יש גומיה שמראה עד כמה הבולם נסגר בזמן עבודתו, בבולם קידמי אפשר להשתמש באזיקון קטן סביב שסגור בעדינות.
עכשיו נשב על האופניים בתנוחת הרכיבה הטבעית לנו ונזיז את משקל גופנו קדימה ואחורה כדי לגרום לבולמים לעבוד מעט. נשים רגליים על הפדלים ונשמור על שיווי משקל ככל שניתן, ניתן להעזר בקיר או עמוד זמין.

במצב הזה יש להצמיד את הגומיה והאזיקון לכיוון הבולם כך שהם יסמנו את הנקודה שעד אליה שקע הבולם. עכשיו יש לרדת מהאופניים בעדינות ולמדוד את השקיעה בכל אחד מהבולמים. השקיעה צריכה להיות כ 20% – 25% מהמהלך המירבי של הבולם. לדוגמא, עבור בולם קידמי 100 מילימטר, השקיעה צריכה להיות 20 – 25 מילימטר.

כדי לכוון את השקיעה יש להגדיל או להקטין את העומס ההתחלתי של הבולם. לדוגמא, כדי להקטין את השקיעה בבולם קפיץ יש לכווץ מעט את הקפיץ עצמו על ידי טבעת ההידוק שלו, יש להקפיד לא לחזק יותר מ 2-3 סיבובים מלאים של הטבעת כדי לא לגרום נזק לקפיץ. אם לאחר 2-3 סיבובים אתם עדיין מעל 25% שקיעה, כנראה שהקפיץ רך מדי ויש להחליפו בנוקשה יותר. בבולמי אוויר יש לנפח עוד אוויר בתא הראשי ולבדוק שנית את השקיעה עד הגעה למצב הרצוי.

הכיוון הבא שאנו צריכים לבצע לאחר קביעת עומס הקפיץ ההתחלתי (שקיעה) הינו ריסון החזרה של הקפיץ – Rebound. כיוון זה נועד לוודא שלאחר שהבולם ספג את המהמורה בדרך הוא אינו נפתח במהירות גבוהה וזורק אותנו כלפי מעלה. נתחיל עם כפתור ה – Rebound פתוח למצב ההחזרה המהיר ביותר, נעמוד מעל האופניים כאשר אנו אוחזים בכידון, נשעין את גופנו מעט קדימה ונלחץ בחוזקה ובמהירות את הכידון כלפי מטה. המטרה היא לסגור את הבולם כ 50% ממהלכו ולתת לו לחזור לבד במהירות. מהירות החזרה הרצויה היא זאת אשר תלווה את הידיים שלנו בדרך למעלה ולא תדחף אותן. אם המזלג חוזר מהר מדי, יש לסגור את בורג הכיוון ולנסות שנית. יש להיזהר מכיוון איטי מדי של הבולם כדי למנוע מצב שבו הבולם לא מספיק לחזור לפני המהמורה הבאה ובכך יכול לגרום לאיבוד אחיזה.

כדי לבדוק בולם אחורי, יש לעמוד לצד האופניים (ימניים משמאל, שמאליים מימין) לאחוז את הכידון עם יד אחת ולהישען על האוכף עם האמה והמרפק של היד החזקה. יש להשעין את משקל הגוף דרך הכתף ולכווץ ולשחרר את הבולם באותה צורה, גם כאן אסור שהבולם יבעט אותנו בחזרה מהר, אלא ילווה את היד בדרך למעלה במהירות. לאחר שכיווננו את הבולמים לשקיעה ומהירות חזרה של הבולמים, מומלץ לצאת לסיבוב קטן ולבדוק שאכן הבולמים עובדים חלק ולשביעות רצוננו.
בזמן רכיבת ניסיון שכזאת כדאי לנסות ולקפוץ קצת על הדוושות בהטיה קדימה ואחורה בניסיון לכווץ את הבולמים. הפעלה של הרבה כוח צריכה להיות מסוגלת לכווץ בין 60% ל 80% ממהלך הבולם. יש לשים לב שיתכן ובולם קפיץ יסגר מעט פחות בגלל תכונותיו הליניאריות, בעוד בולם אוויר יסגר מעט יותר אך יהפוך נוקשה יותר לקראת סוף המהלך.

אולי זאת הנקודה לדון קצת בהבדלים בין בולמי אוויר לבולמי קפיץ.
מי שהנושא לא מעניין אותו, או שלא בא לו לשמוע ג’יבריש של נוסחאות ומושגים יכול ישר לדלג על הקטע הבא.
עבודתו של הבולם מתבטאת בכך שהוא מתכווץ עקב הפעלת כוח שמעביר המתלה כאשר הוא פוגש מהמורה שמנסה להאיץ את האופניים כלפי מעלה. הבולם שמחובר למתלה נמצא באיזון עם המשקל של הרוכב והאופניים, כאשר על המתלה מופעל כוח פתאומי, הבולם מתכווץ כדי להגיע לנקודת איזון חדשה וסופג את האנרגיה של התאוצה שהיתה אמורה להיות מועברת אל האופניים והרוכב. ההבדל הגדול בין בולמי קפיץ ובולמי אוויר מתבטא בעיקר בקצב ספיגת אנרגיה לאורך מהלך הבולם והיכולת להשפיע על העקומה הזאת.

העקומה שמתארת את הכוח שמופעל על ידי הקפיץ לאורך כיווץ המהלך שלו מבוטאת בנוסחה בצורה הבאה:

כאשר F הוא הכוח, K הינו קבוע הקפיץ, X הוא הכיווץ.
הנוסחה מתארת קו ישר, זאת אומרת שהקפיץ יתכווץ ביחס ישר לכוח שיופעל עליו.

העקומה שמתארת את הכוח שמופעל על ידי בוכנת אוויר לאורך כיווץ המהלך שלה מבוטאת בנוסחה בצורה הבאה:

F הוא הכוח, K ו X0 הינם קבועים שנגזרים משטח הבוכנה והחלל הלא מנוצל של הבולם.
הנוסחה מתארת קו פרבולי בצורתו, זאת אומרת שככל שהקפיץ יתקרב לסוף מהלכו ידרש יותר ויותר כוח כדי שהוא ימשיך להתכווץ, התכונה הנ”ל נקראת גם “פרוגרסיביות”.
לדוגמא גרף המתאר את התנהגות 2 בולמים תאורטיים לאורך אותו מהלך, אחד אוויר ואחד קפיץ.

התוצאה של העקומות השונות היא שבבולם אוויר יהיה לנו יותר קשה להגיע למצב שבו אנו ננצל את מלוא המהלך לעומת בולם הקפיץ שמצד אחד יהיה יותר קל “לסגור” אותו אבל מצד שני ישמור על איכות השיכוך שלו לאורך כל תנועת הבולם.

הגיע הזמן לסיים את ההסבר התאורטי ולהמשיך בכיוון הבולמים שלנו
הכיוון הבא שנוכל לעשות (בתנאי שהוא קיים בבולם כמובן) הינו שיכוך מהירות הכיווץ, או בעברית Compression
למה בכלל נועד הכיוון הזה? כיוון זה הינו תוספת “התנגדות” שבאה לידי ביטוי רק כאשר הבולם נמצא תוך כדי תנועת כיווץ מהירה. כיוון זה מאפשר לבולם להתנגד לכוחות חזקים ופתאומיים ולא להיסגר, כל זאת מבלי להשתמש בקפיץ נוקשה יותר שעלול לפגוע בנוחות הרכיבה.

פלטפורמה יציבה הינה גם כן סוג של שיכוך כיווץ, אך היא מתבטאת בעיקר בתחילת מהלך הבולם ומייצרת התנגדות לכוחות אשר אנו יוצרים כאשר אנו מדוושים. כיוון הפלטפורמה צריך להיות מן פשרה בין יעילות הדיווש שאנו מחפשים לבין הנוחות שאנו מחפשים בבולם שלנו. כיוון נכון ימנע מהאופניים להתנדנד כאשר אנו מדוושים במרץ בישיבה, ועדיין יאפשר לבולם לספוג מהמורות קטנות וחדות.

כיוון Bottom Out הינו בעצם שימוש בתא אוויר קטן שמווסת את התקשחות הבולם בסוף מהלכו, ככל הריסונים יש להתחיל איתו כאשר הוא במינימום ולהוסיף התנגדות עד שנגיע למצב שבו אנו מרוצים מהתקשחות הבולם בעומסים גבוהים כגון קפיצות וכולי.

לאחר שכיווננו את הבולמים כיוונון ראשוני, נצא לרכיבה במקום שאנו מכירים היטב ונבדוק את תפקוד את האופניים. חשוב לבדוק אותם גם במהירות וגם תחת עומס של קפיצה ובלימה חזקה.
לאחר רכיבה כזו נוכל לעשות כיוונון עדין של הבולמים לפי ההתנהגות שלהם בשטח.

לסיום:
ההמלצות שהבאנו פה נועדו לעזור לרוכב להבין את תפקוד הבולמים וכיצד להשפיע על תפקוד זה ולהתאימו לצרכיו הוא. ההמלצות אינן תחליף לקריאה ולימוד של ספר הוראות היצרן הייעודי לכל בולם.

בברכה צוות פור בייקס